מעצר עד תום הליכים לקטינים, שהתקהלו, התפרעו והכשילו שוטר על רקע מבצע "עופרת יצוקה" באזור ואדי ערה

ההליך

זהו ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום בחדרה, כב' השופט מוחמד מסארווה (להלן: "בית המשפט קמא") מיום 5/1/09, בתיק מ"ת 08-12-18689, לפיה שוחררו המשיבים ל"מעצר בית" חלקי בתוספת תנאי ערובה נוספים, ונדחתה בקשת העוררת לעוצרם עד תום ההליכים המשפטיים שנפתחו נגדם בת"פ 08-12-18668 של בית משפט השלום לנוער בחדרה.

האישום

בכתב האישום שהוגש נגד המשיבים נטען כי ביום 28.12.08 סמוך לשעה 20:00, על רקע המצב הבטחוני בדרום הארץ והפעילות הצבאית של צה"ל בעזה, החלה התקהלות אסורה בכפר באזור ואדי ערה. במהלך התקהלות זאת , כך נטען, עטו העוררים כאפיה על ראשם ויידו אבנים לעבר שוטרים וכך עשו גם אחרים שאף הבעירו צמיגים ופחי אשפה.

משביקש שוטר לעצור את המשיב 1, תקף הוא את השוטר בכך שדחפו ואחר כך נעצר ע"י השוטר. משהורה שוטר אחר למשיב 2   לעצור, נמלט זה מהמקום ובעקות מרדף אחריו, נעצר.

בגין האמור לעיל הואשמו שני המשיבים בעבירות של התקהלות אסורה והתפרעות, המשיב מס' 1 הואשם גם בתקיפת שוטר ומשיב מס' 2 הואשם גם בהכשלת שוטר.

ראיות לכאורה

לאחר עיון בחומר החקירה הגיע בית המשפט קמא למסקנה, תוך יישום הלכת זאדה , ש" קיימות ראיות לכאורה לביסוס הנטען בכתב האישום, התקהלות אסורה והתפרעות ולמשיב 1 דחיפת השוטר במהלך מעצרו... ".

בעניינו של המשיב מס' 2 הסתמך בית המשפט קמא בעיקר על הודאתו אשר באימרתו הראשונה בחקירה (ממנה חזר מאוחר יותר). בית המשפט קמא לא ציין אם מצא הוא ראיות לכאורה בקשר לעבירה של הכשלת שוטר המיוחסת אף היא למשיב מס' 2. אולם, מעיון בדו"ח השוטר ערן שילה עולה כי ישנן ראיות לכאורה כנגד משיב מס' 2 לגבי כל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, בנוסף להודאתו כאמור.

מהחלטתו של בית המשפט קמא ניתן להבין שלדעתו, אין כנגד משיב מס' 1 ראיות לכאורה בקשר לזריקת האבנים או שלמצער, יש כירסום בראיות בנושא זה, כיון שהן נסמכות רק על דו"ח של השוטר אבן טוב וכיוון ש- 6 שוטרים נוספים שהיו במרחק מטרים ספורים ממנו, מסרו שלא ראו זריקת אבנים (סעיף 13 להחלטת בית המשפט קמא).